המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

•  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
• בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
• טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
• עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

• הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
• הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח - שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל - כפית וחצי

בירה - כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח - כפית

חמאה - 75 גרם

סוכר - חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון - 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

עוגיות שאריות במילוי קוקוס לוטוס

אז, מנטקה החלו בפרוייקט חדש בניצוחה של מור – "כחומר ביד הבלוגר". ועם מור, קשה לי לסרב. אפילו כשמדובר בקוקוס.

העיקרון פשוט – לכל חודש חומר גלם, ואסופה של בלוגרים מתאספים להם ומכינים משהו עם המשהו הנבחר. הפעם, כאמור, קוקוס. בדף הפרוייקט לחודש זה תוכלו לקרוא הסברים מפורטים ואת תמונות הפוסטים של כל הבלוגרים המשתתפים. אני מאלו שאמרו "קוקוס זה לא ממש הקטע שלי" (אם כי ממתק הקוקוס הורוד זרחני מקבל מקום יוצא דופן של כבוד, הנאה ואהדה כללית אפילו שהוא עם קוקוס וורוד). אבל ניסיתי בכל זאת. אחרי ניסיון נועז לפנקייקוקוס לוטוס טבעוני שנזרק מחמת היותו נוראי אפילו בשבילי, המשכתי לחפש עוד מתכונים עם קוקוס וחשוב מכך – עם שם משעשע (אותי, לא אתכם. אני מעריכה אתכם יותר מזה, באמת!). מה יצא? קצת פחות מתכון, קצת יותר הצעת הגשה. במקפיא שלי היו כלואים מזה זמן רב שני כדורים נאים של בצק פריך מצופים בניילון נצמד. ביום בו אמצע מתכון שמתאים לי בדיוק לתבנית, אהיה אדם שמח. או שאולי זו אני. לא משנה. בכל מקרה, כדורי הבצק האלו, אחד מלוח ואחד מתוק,  שאלו אותי בלחש "עד מתי?" כל פעם שפתחתי את המקרר. עד עכשיו! קבלו את העוגיות עם השם הכי חורז בבלוג זה בפרט ואולי בבלוגספרה בכלל!

לראשונה בתולדות הבלוג – צילומי עוגיות על עץ לבן. נאחל לי גיוון לרוב.

רכיבים:

שאריות בצק פריך שאני בטוחה (!) שיש לכם במקפיא, או שאריות מהפאי שהכנת כרגע. או בצק פריך מהמתכון החביב עליכם, אבל תכלס זה עוגיות די מפוצצות אז בתור שאריות הן עובדות הכי טוב.

קרם קוקוס

קוקוס טחון

ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

בעזרת ספל, כוס או רחמנא לצלן, חותכן, קורצים לעיגולים נאים. את חצי מהעיגולים חותכים גם מבפנים באמצעות כוס שוט או משהו אחר. אלו יהיו העוגיות העליונות שלנו.

אופציה: את העוגיות העליונות אפשר למרוח במעט קרם קוקוס ולצפות בשבבי קוקוס. מוסיף למראה, לא ממש לטעם. אבל נחמד, לדעתי. שימו לב שאתם מדביקים היטב את הקוקוס הטחון, בלחיצה קלה. אחרת הוא יפול.

מניחים על נייר אפייה ואופים לכעשר דקות על חום של כ-180 מעלות. תלוי בבצק ובתנור שלכם. שימו לב שאם ציפיתם את העוגיות העליונות בקוקוס, צריך לשים קצת יותר לב למה הולך שם בפנים, שלא ישרפו כליל.

כמו שאתם רואים, אני גם שמרתי בצורתן את העיגולים שהוצאתי מתוך העוגיות העליונות כדי ליצור מיני-עוגיות. פחות עבודה, יותר מבחר.

בינתיים מערבבים כף גדושה של ממרח לוטוס, 2 כפות של קרם קוקוס, ובערך שלוש כפות קוקוס טחון ומניחים במקרר.

כשהעוגיות יוצרות מהתנור, מניחים להם להתקרר לגמרי, מורחים את העוגיות המלאות בשכבה נאה של ממרח (בעיקר עם הבצק שלכם מלוח), סוגרים, בוזקים מעט קוקוס טחון מלמעלה, מנערים ומגישים.

החלק הנחמד הוא שהמילוי הזה מתאים, לדעתי, גם לשאריות של בצק פריך מלוח וגם לבצק פריך מתוק או ניטרלי. השילוב של קרם קוקוס עדין עם הלוטוס הארגסיבי יוצר ממרח מתקתק אך לא משתלט מדי, עם טעמים עדינים של קוקוס שמתאימים להכל.

אבל כאמור, קוקוס (במתוקים, אגב. יש אחלה תבשילים של ממש) זה פחות הקטע שלי. חלק מהעוגיות (המתוקות בלבד!) מילאתי ב-lemon curd מדהים שקניתי בתערוכת מבשלים בשנה שעברה ושמרתי במזווה כאוצר יקר, ופתחתי כי הוא מתקרב לתוקפו. מאוד מאוד מומלץ, אם כי אני לא מצליחה להזכר או למצוא מאיפה קניתי אותו. אם למישהו פתרונות, שתפו!

הפינה השנתית לעידוד משלוחי מנות

כמו בשנה שעברה, גם היום אני כאן כדי שיהיה לכם משלוח יותר מגניב, ופחות (אם לא כלל לא!) מעאפן. בשנה שעברה היה הפוסט הראשון, שבו פירטתי חמישה חוקי בסיס והצעות קלילות. האם שמרתם את הצנצנות שלכם? אני כן! למגינת ליבו של השיש במטבח, בן זוגי, וקרדית האבק… הממ…

בכל מקרה, מאז קרו אי אלו דברים. פתחתי את העסק העצמאי שלי לצילום. אם בא לכם, אתם מוזמנים לפרגן. זה ישמח אותי עד מאוד. במקביל, התחלתי עבודה חדשה במשרה לחלקית וחבר לעבודה תיאר באוזניי את משלוחי המנות של ושל אשתו, ובהם עוסק פוסט זה. העיקרון הוא פשוט – לוקחים משהו, שיש ממנו הרבה סוגים, ואז – מחלקים סוגים שונים למשלוחי מנות. בפעם הראשונה, הם עשו זאת עם תה – מספר חבילות, מחולקות לבודדים כך שכל משלוח מכיל אי אלו סוגי תה שונים לטעימה. זה רעיון מצוין לתוספת למשלוח או למשלוח כולו, יעיל מאוד לאלו שיש להם חברים שומרי כשרות והם לא, לאלו שהם או חבריהם מנסים להימנע מכמויות אפיות של פחמימות, לאלו שאין להם תנור ו\או יכולות מטבחיות, או לאנשים כמוני (שעונה גם על כל הקריטריונים האחרים), שחושבים – ובצדק – שזה ממש, ממש מגניב.

אז בואו ונזרום קצת עם הרעיונות, shall we?

1. תה

פשוט, קל, מגניב ומתאים לחורף. תמיד תהיתם מהי חליטת פירות יער שהנצו בזריחת החמה עם ניחוח ארומתי ותחושת נעימות של בוקר? גם אני. זו הדרך שלכם להעניק טעימות מכמה סוגי תה שתרצו לשלל חבריכם, וכמובן לנצל את ההזדמנות ולנסות בעצמכם.

וריאציה אופציונלית: השקיעו ולכו לחנות תה מגניבה, וקנו חליטות מיוחדות. הוסיפו ספל מגניב, או קנקן, או את הדבר הזה שאת שמו אני לא זוכרת, נו, אתם יודעים, הכדור הכסוף הזה שמכניסים לתוכו חליטות. כמו כן, אפשר גם קפה. אבל אל תגידו לאף אחד שזה הגיע ממני.

חליטות שוות בשוק מחנה יהודה

2. משקאות אלכוהוליים

למשלוחי מנות למבוגרים, כמובן. קונים בקבוקים או פחיות של המשקה הרלוונטי, ומחלקים אותם לצנצנות או בקבוקונים. שימו לב לבחור משקה שישרוד את המעבר הזה, וכלי קיבול מתאים שניקיתם היטב. עד דלא ידע!

וריאציה אופציונלית: הכינו את האלכוהול בעצמכם, וצרפו מתכון. זה דורש השקעה מראש, מצד שני, זה מגניב הרבה יותר וישכלל את כישורי הכנת הליקרים שלכם. ניתן להכין כבר עכשיו לשנה הבאה

3. שמנים

יש מספר חברות של שמן זית בארצנו, ולחלקן וריאציות שונות של שמן. מאחר וזה מצרך יקר, לרוב לא ממש יוצא לטעום מספר סוגים שלו מלבד בתערוכות או דוכנים רלוונטים. שוב, חשוב לשים לב שאתם בוחרים כלי קיבול מתאים ומנקים אותו בהתאם.

וריאציה אופציונלית: אפשר לבחור בסוג אחד של שמן, ולתבל אותו מראש. שמן זית מתובל יכול להיות גם טעים וגם מהמם למראה – בקבוקונים יפים של שמן עם עשבי תיבול, למשל. וגם כאן – אתם משכללים את כישורי תיבול השמן שלכם, שזה כיף גם.

4. לבריאים שביניכם – גרנולה

כן, כן, זה נשמע מייגע משהו. בינות לכל המאפים השווים – גרנולה? אבל, גרנולה זה טעים. לאלו מכם שיש להם חברים בריאים או כאלו שאכפת להם ממה שהם אוכלים, גרנולה עשויה להתקבל בברכה, וסוגים שונים של גרנולות – מגניב וטעים אף יותר.

וריאציה אופציונלית – עשו זאת בעצמכם, כמובן. גרנולה ביתית זה שווה, ובנוסף במקום הצורה הסטנדרטים של מספר סוגים של דבר מסוים – תוכלו ליצור ערכת הרכבה לגרנולה תוצרת בית, עם רכיבים שונים שיגיעו בנפרד מהתערובת. אום נום נום.

5. למיטיבי לכת – ריבה, פרי

מתי לאחרונה קניתם 5 קילו סוכר, והשתמשתם בהכל באותו היום? זו ההזדמנות שלכם! פחות מתאים לחבריהם הכופרים של שומרי הכשרות, אבל עדיין מגניב, שלא לדבר על דרך מצוינת להכניס קצת צבע למשלוחי המנות שלכם.

וריאציות אופציונליות – אם ריבה פחות עושה לכם את זה, אבל פירות וסוכר ממש כן, אפשר ללכת על פירות מסוכרים. זה הזמן לאמלל את חבריכם בקליפות האתרוגים המסוכרות שהכנתן לפני חודשיים! אם אתם משוגעים על פירות אבל סוכר פחות עושה לכם את זה, פיית העוגיות כתבה פוסט מהמם על אבקת פירות שיכול להוות פיתרון מושלם עבורכם. המון עבודה, אבל מתנה מצוינת, בפרט לכל חובבי האפייה למינים. טוב בעיקר אם אין לכם הרבה משלוחי מנות להכין.

הרעיונות אין סופיים – מדברים אכילים ושווים כמו שוקולד וגבינות דרך דברים אכילים אך פחות סטנדרטים כמו טחינה גולמית או סוגי דבש – לדברים לא אכילים אך מגניבים אף הם כמו מנג'טים בשלל צבעי וצורות הקשת, חותכנים ועוד. יש לכם רעיון? הצעה? שאלה? אל תהססו לשאול כאן או בדף הפייסבוק של הבלוג.

בתיאבון, ופורים שמח! נתראה באירוע המגניב של עוגיו.נט? פעם שנייה מסורת

תה ברשת

הפוסט פורסם במקור בפרוייקט האושפיזין של הבלוג "מה יש לאכול". אם פספסתם אותו – הרי הוא כאן. לרווייה!

לפני שנה תקפה אותי שורה של מחלות שהתבררו לבסוף כמחלת הנשיקה. שתיתי תה. המון תה. כמויות אפיות של תה. כשיכולתי, קניתי לעצמי עוד סוגים כי בכנות לא יכולתי לסבול תה רגיל יותר, וגם לא קמומיל. באופן לא מפתיע, תה בארץ עולה לא מעט כסף והאפשרויות לא מאוד רבות. גיליתי שאני אוהבת מאוד תה יסמין והחלטתי לקחת את חיבתי לשלב הבא - לאינטרנט. כמה חודשים לאחר מכן, כשבאמתחתי מוכר אהוב ותה טעים, אני חולקת עמכם את מסקנותיי, בדיוק בזמן ההיערכות לחורף שבתקווה יגיע בקרוב אחרי שהבנתי שכל עוד אני חיה כאן, כדאי שאנתק את הקשר בין תה לעונות שנה בישראל...

לתחילת הניסוי, הלכתי על משהו מגניב ואקראי ככל האפשר - תה פורח בתפזורת של 24 פקעות. תה כזה מגיע בכדורים קטנים, אשר כל אחד מהם, כשמוכנס לקנקן מים רותחים, נפתח לפרח שזור מהמם ויוצר תה טעים. הפרחים שקניתי עלו 20 דולר סה"כ, שזה כמעט כמו 80 ש"ח. את התה הזמנתי באיביי מהחנות הסינית "Dragon Tea House", והוא אמנם הצריך המתנה של כחודש וחצי עד שהגיע (החנות מציינת שמשלוח עשוי לקחת עד שמונה שבועות), אבל זה היה שווה את זה. הו כל כך יותר מגניב מתיונים. זה תה פשוט יפה, שלא לדבר על החדווה בלראות ארבעה אנשים בוהים בקנקן מים רותחים חמש דקות תמימות בריכוז רב. באשר לטעם - גם כאן הייתי מרוצה. אני מצאתי שרובם מתאפיינים בטעמים של תה ירוק וניחוח יסמיני. היו יפים יותר ופחות, היו מעוררים יותר ופחות, ויש הבדלים בטעם. אבל לא היה אחד שלא אהבתי. אם אתם לא הרפתקנים כמוני, אפשר להשתמש באריזה כזאת (שלוקח לה לא מעט זמן להיגמר, כל פקעת מספקת לפחות 6 ספלי תה. אבל יש חבילות קטנות יותר) כחבילת ניסוי על מנת לאתר את הסוג החביב עליכם. הפקעות ארוזות בנפרד אך אינן מסומנות בהתאם, כך שזה אומר שתצטרכו להבחין לפי פרח או לשאול את מוכרי החנות. הם מאוד נחמדים, אז יש לי תחושה שהם ישמחו לעזור.

למעשה, אחרי הניסוי הזה, החלטתי להזמין ממנו שוב - מוכר מנצח לא מחליפים, בעיקר לא כשיש לו 99.9% ביקורות חיוביות ב-Ebay. הפעם הלכתי על משהו קצת יותר סטנדרטי - תה פניני יסמין. בחנויות מתמחות התה הזה, שעשוי מעלי יסמין מגוגלים ידנית במיני תהליכים למיצוי הטעם והפחתת המרירות, עולה מעל 150 ש"ח ל-100 גרם. אבל, אנחנו בכל זאת מדברים על משלוח מסין ואני לא מומחית בדבר כך שבעייתי להשוות מחירים ואיכויות. תסכימו איתי, בכל מקרה, ש-16$ ל-250 גרם זה לא רע בכלל. התה הזה הגיע בפחות מחודש, מה שהיה הפתעה נעימה ביותר, והיה מצוין בהתאם לציפיותיי. הוא הגיע ארוז באריזת וואקום, שהגיעה בתוך אריזה לסגירה חוזרת. מאוד נוח. בנוסף, הוא נחוש בדעתו לא להיגמר אף פעם שכן מעט מאוד כדורונים מספיק לקנקן. שזה מגניב ונחמד ויעיל.

דבר אחרון - אחי הזדעזע למדי מכך שאני פשוט שותה תה אקראי מסין. אז, דבר ראשון, זה לא ממש אקראי. אני בוחרת מוצרים ומוכרים ולא פשוט קונה את הדבר הראשון שעולה בחיפוש. ספציפית תה גם משקיעים במים רותחים, שזה גם נחמד. אבל במידה מסוימת, הרפתקנות היא אכן חלק מהעניין. בהמשך לפוסט הקודם על הזמנת וניל ברשת, יש אי אלו אוצרות באינטרנט ואין צורך להגביל את עצמנו למה שנמצא במכולת הקרובה. אם יש דברים שהזמנתם בעצמכם, או שרציתם להזמין וחששתם - אתם מוזמנים לפנות אליי ולחלוק דרך הבלוג או דרך דף הפייסבוק.

המקרה המוזר של הצ'ורוס בשעת הבוקר, ותפודי מלכים.

היה זה לילה קר ואפל, הלילה בו התכנסו שתי בלוגריות תמימות כדי להכין צ'ורוס חמאת בוטנים ותפוחי אדמה של דולפין.

טוב, לא באמת - את האוטובוסים הנעלמים המשונים של כפר סבא תיקן מצעד שחסם כבישים וכיוון את הקו שלי הישר לביתה של מורקייק, כך שהגעתי באיחור של חצי שעה בלבד. השעה הייתה אחת עשרה, הזמן קצר וחמאת הבוטנים מרובה וכך גם ההתרגשותי. מור מצלמת את המצלמה שלי עם הפלפון שלה, ואני מספרת לה על התערוכה שלי – והיא אפילו לא נרדמת! כזו היא מור – נחמדה. ואני בתמורה? מצלמת פרטים מביתה הפרטי כדי להעלות אותם לאינטרנט. כלומר, באמת, מלחיות בצורת קאפקייקס! לא יכולתי להתאפק.

מימין לשמאל – דורה בובת הסוכר, מלחיות קאפקייקס ותמונה שאינה בשחור לבן, אלא פשוט של דברי מטבח מנצנצים באפרוריות טבעית.

זה היה אמור להיות נפלא – התמה היא שמן עמוק, כך שלאור הבלוגריות המשתתפות הוחלט על צ'ורוס חמאת בוטנים. סוף סוף מישהי שחולקת את תאוותי לצבע-לא-ברור צבע-לא-ברור הזה. מור מראה לי איך להכין בצק רבוך ואנחנו טובחות אותו בהתלהבות עם כמות גדושה של חמאת בוטנים. מממ… חמאת בוטנים.

שמועות מספרות שאי אפשר לעשות פוסט עם מור מבלי לצלם את הסלולרי שלה. האמנם?

אנחנו מחכות שהשמן יבעבע. "שמן אמור לבעבע?" אני תוהה פתאום, ואנחנו בודקות ומגלות שהשמן כבר מזמן עבר את 180 המעלות הדרושות… לא נורא.

יש לי וידוי. אני אומר אותו כבר עכשיו לפני התמונה, כדי שמי שהגיע לכאן כי הוא חיפש מתכון של צ'ורוס חמאת בוטנים עוד בפסקה הראשונה יבין לפני שהוא ייתעב אותי סופית – המתכון לא הלך. פשוט לא. וחבל, כי תראו איזה יופי. תראו את הדונאט הקטן שעשיתי שם, לכבוד החנוכה! בחלומותינו ציפינו אותו באבקת סוכר, ואני כבר דמיינתי את הצילום הקבוצתי שאעשה לכל המטוגנים השווים שלנו. קערת הסוכר קינמון עמדה שם מצפה וממתינה. וסוכר קינמון זה טעים!

אבל, זה לא טוגן. לא טוגן! מדוע? מדוע זה חייב להיות כה יפה וגם כה בלתי ניתן לטיגון? האם זה חום השמן? האם זו חמאת הבוטנים שלנצח משאירה את הבצק במצבו העיסתי? ניסיון אפייה יצרה משהו הזוי ולא מגניב. כל שיכולנו הוא לגלגל את הכל בסוכר וקינמון. הדבר הזה נפל בקו שבין לא מספיק טוב ללא מספיק רע – לא מספיק טעים בשביל לתת לחברים ומשפחה, לא מספיק גרוע כדי שאאחל אותו לאויביי. בעיקר לא עם סוכר וקינמון. כבר אמרתי שסוכר וקינמון זה טעים?

בזמן שאנחנו מנסות עוד ועוד וריאציות של הדבר הזה, התחלנו עם המתכון המשפחתי שקיבלתי מדוד שלי ל - Pommes de terre Dauphine. בתרגום ישיר מדי – תפוחי האדמה של הדולפין. שזה מעין תואר אצולה כזה שלא באמת קשור ליונק הימי החביב על כולנו. הנה, תראו. דודי כינה את זה במתכון ששלח לי "תפודי מלכים", וזה שם הולם ביותר. שכן איך אתאר את המאכל הזה? מה שצ'יפס נועד להיות? כדורי אושר? מה שקרה כשחד קרן ותפוח אדמה שהתאהבו אי שם בייקום ענני ופלאפי? כן, קריפי, אני יודעת. אבל זה כה מוצלח – בצק פחזניות, מעורבב עם פירה, ומטוגן בשמן עמוק. קריספי, מושחת, נימוח, שווה.

תודה לדודי שהביאני עד הלום, ולמשפחתי שחיסלה חצי כמות ובכך פטרה אותי מהפיתוי הנוראי הזה.

 הרי המתכון, שאני מביאה לכם כאן כמעט מילה במילה, כי בשלמות לא מתעסקים. מספיק לדי הרבה כדורונים -אנחנו הכנו 2/3 כמות ויצאו משהו כמו 40, שזה די מרשים. כך שבערך 60 כדורונים קטנים. דוד שלי כתב שזה מספיק לשישה עד שמונה אנשים, ובכן – יש מצב. נחטפים במהירות, אבל דורשים הכנה ואכילה במקום. אם בכל זאת אתם בקטע של לשמור ולרענן מאוחר יותר – לשים בכלי אטום ולהכניס קצת לתנור לפני ההגשה, כדי שהקריספיות תחזור מעט. אבל באמת עדיף שלא.

רכיבים למחית תפוחי אדמה:

1 קילו תפוחי אדמה
מים
כף מלח בישול

 

רכיבים לבצק פחזניות:

½ ליטר מים
150 גר' חמאה (או שמן זית למתכון פרווה)
300 גר' קמח
קורט מלח
אופציונלי – פלפל שחור
6 בצים
סיר טיגון עמוק
שמן

 
הכנה:

מחית תפוחי אדמה – בשלו את תפוחי האדמה מכוסים במים עם כף מלח. כאשר תפוחי האדמה מוכנים, קלפו אותם ורסקו אותם בעזרת מועך תפוחי אדמה. אפשר למעוך בעזרת מזלג – זה מה שאנחנו עשינו. יותר קשה, מן הסתם.

בצק פחזניות -הרתיחו את המים עם המלח והחמאה.
ברתיחה הראשונה, מוזגים את הקמח בבת אחת לתוך הסיר, מנמיכים את האש ומערבבים מהר את הבלילה. המשיכו לערבב כדי ליבש את הבצק עד לקבלת מסה אחת שלא נדבקת לדפנות הסיר.
מסירים את הבצק מהאש. ניתן להעביר עכשיו את הבצק לקערת המיקסר. המיקסר מקרר את העסק, שזה די מגניב.
מוסיפים את הביצים אחת אחת תוך כדי ערבוב הבצק. אין להוסיף ביצה לפני שהביצה הקודמת נספגה היטב בבצק.

טיגון:
מוסיפים את מחית תפוחי האדמה לבצק הפחזניות ומערבבים עד לקבלת בצק הומוגני.
יוצרים כדורים קטנים בעזרת ידיים רטובות או בעזרת 2 כפות וטגנו אותם עד לקבלת צבע חום יפה. אנחנו עשינו את זה עם כף ומזלג ויצאו לנו אי אלו יצורים משעשעים, וזה היה חביב עד מאוד.

מוציאים את הכדורים מהסיר לצלחת מכוסה בנייר סופג. הרבה נייר סופג. מגישים ואוכלים כל עוד זה חם.

נום!

אנחנו, כמובן, ניסינו את זה גם אם סוכר וקינמון וגם עם אבקת סוכר. בהחלט פוטנציאל מעניין, אם כי במקרה הזה הייתי מנסה להפחית מעט את כמות המלח.

ניסיתם? אהבתם? דברו איתי פה או בדף הפייסבוק!

וכמובן, חוויותיה של מור מהמפגש – כאן! יותר תמונות! יותר פלפונים! יותר סטיילינג! כן! אני צריכה להתפטר ולהתא- אממ, לא משנה…

חנוכה שמח לכולם

ספר מתכונים מקוון לראש השנה

איזו מילה נפלאה זו מקוון, נכון?

לקראת ראש השנה, נאספו להם מתכונים מרחבי הבלוגספירה לטובת ספר מתכונים חגיגי וזמין לכל דורש. את כל העניין יזמו ענבל ומיטל מ- I Love Food , אשר פעילות ברשת החברתית ומרכזות אי אלו פוסטים טעימים מדי יום, ועוד ועוד. התוצאה? שיתוף פעולה נפלא בינם לבין הבלוגרים – כולם מרוויחים, וכמובן שגם אתם הקוראים.

אז מה יש לנו שם? אני תרמתי את מנת הסביצ'ה סלמון, אבוקדו ורימונים שפרסמתי בשנה שעברה, ויחד עם לא פחות מארבע עשר בלוגרים ובלוגריות שתרמו, צילמו וכתבו מתכונים נולד לו ספר כרוך אינטרנטית להנאתכם, שיתופכם וכמובן – אכילתכם. כל מה שצריך לעשות זה להקליק.

תודה לכל הבלוגרים שהשתתפו - קולינרי ועוד, פשוט מבשלת, ביסטייל (שגם תרם את כישוריו, עיצב וכרך), חיים וטעים, יופי במטבח, בישול בזול, הגרגרנית, מה יש לאכול, מטבחונת, היצירה של הלב, מורקייק, על קצה המזלג, העולם של נועה ורוני טגנסקי, וכמובן לענבל ומיטל.

בתאבון, וחג שמח!

שלושה בלוגים גלידה

מור אומרת שאני יכולה להיות נונקופורמיסטית ולכתוב פוסט בלוג-דיי גם אחרי שבלוג-דיי נגמר. אז הנה! תכלס, שנה שעברה פשוט החמצתי אותו לחלוטין, אז אני משערת שאני הולכת ומשתפרת! מי יודע, אולי שנה הבאה אני אשכרה אכתוב פוסט בבלוג-דיי עצמו…

אז, מאחר והכותרת הזאת עובדת רק עם שלושה בלוגים, נאלץ להסתפק בשלושה. אני מזכירה לכם שכאן למעלה בעמודים השונים בבלוג יש דף קישורים מומלצים, ושם יש וילכו ויתווספו עוד בלוגים ככל שיהיה לי זמן לסדר אותו כמו שצריך. אז, בואו נתחיל…

מכירים את זה שאתם מסתכלים על תמונות בבלוג, אבל לא ממש קוראים בו שום דבר? אז, כשמור מ-Morecake מפרסמת פוסט חדש זה לא ככה עבורי, לשם שינוי. כן, אחרי ימים ארוכים של לימודי צילום יש משהו מאוד מרענן בתמונות שלה, אשר מצולמות בטכנולוגיה מתקדמת ביותר (באמת!), אבל יותר מזה – זה בלוג פשוט מצחיק ואמיתי ואפילו הקשב ההולך-ופוחת-לאור-פלאי-הטכנולוגיה-והו-מה-זה-שם-מנצנץ-במסך שלי שם את בעיותיו בצד ואני אשכרה קוראת כל פוסט ופוסט.

אור נגוהות הוא בלוג של אישה מוכשרת ש(כבר לא!) לומדת איתי בבצלאל, במחלקה לצילום. בהתאם לעובדה הזאת הצילומים בבלוג מהממים – בדרכם המיוחדת של סרטי צילום, של אור רך שנתפס בעדשה ומטביע את חותמו על הכימיקלים. זכיתי אף לא פעם לטעום את מעשי ידיה, ואין ספק שהם בהחלט עומדים ברף הויזואלי (אהמ כל האנשים המוכשרים שלא טעמתי את עוגיותיהם אהמ!)

לגבי הבלוג השלישי קצת התלבטתי. יש כל כך הרבה… אבל אז היום צץ הפוסט הנפלא שמלמד איך להכין סטייקים בצידנית וזה היה כל כך הזוי, מופרע ואפשרי שפשוט לא יכולתי שלא לשים אותו כאן כבלוג שלישי. Haz Nom הוא ללא ספק הבלוג עם אחד מהשמות האהובים עליי בבלוגספירה העברית הטעימה, ולשם המוצלח מתווספים גם הסברים מדוקדקים והרבה יצירתיות. כלומר, באמת. סטייקים בצידנית!

ועכשיו – גלידה!

כבר זמן מה שאני תוהה לעצמי על גורלו של המסע שלי לסיקור טעמי בן&ג'ריס. לעיתים זה מרגיש חסר טעם. אני שוכבת ערה בלילות קרים וחושבת לעצמי – "למה?" במקרה הטוב ו"את מי זה מעניין?" במקרה הטוב השני. אבל רבותיי, גלידה. באמת שלא צריך יותר. ותכלס, גם על גלידה אפשר לדבר הרבה. עדיף ממלחמות, ללא ספק.

אז, טעם חדש הגיע למחוזותינו, הלא הוא הקרמל סוטרה. מעבר לזה שזה בעיני אחד מהשמות הפחות מוצלחים של הגלידות האלו (כן, שמות זה חשוב. גם צבעים לקירות אני בוחרת לפי השמות! אחרת איך אצליח לבחור בין לילך חצילי לערפל חלומי? שניהם נראים טוב!), אין ספק שזו גלידה למיטיבי לכת בלבד. מה היא גלידה למיטיבי לכת אתם שואלים? אני אסביר.

בעיני, לגלידה צריך להיות איזון. יש וניל ניטרלי, יש שוקולד חזק ונוכח, יש פירות חמצמצים מרעננים. בקרמל סוטרה יש רק טעמים דומיננטים ושום הפוגה. באם! גלידת שוקולד. פאו! גלידת קרמל מתוקה להחריד. בנג! ליבת קרמל רכה. ממש באטמן הולך פה. ולכל זה מתווספים עוד מיני שבבי שוקולד מריר. אחרי כמה כפות של הדבר הזה, צריך לשתות מים. אפילו הרבה מים.

הטעמים טעימים כתמיד, ואני משערת שגם הקטע הזה של קרמל רך מוקף בגלידה הוא די מגניב אבל אני אישית מעדיפה את הטעמים שלי כבר מסובבים יחד, זה יותר נוח.

בקיצור – ציון גבוה על הביצוע, כתמיד. לא חושבת שאני מסכימה עם הקונספט. אני אשאר עם הצ'אבי האבי שלי, תודה רבה.

ועכשיו, מאחר ולא היו תמונות בפוסט – במרץ – שזה לפני די הרבה זמן – הכנתי תמצית וניל ביתית, זוכרים? אז ככה היא נראית היום:

אז, אמנם צילמתי אותו עם השמש ממש מאחוריו, והוא יותר כהה במציאות, אך עדיין לא כהה כמו שהייתי רוצה וכמו שהוא כנראה היה אם הייתי חותכת את המקלות כמו שצריך. אבל, הצבע שלו האדים והעמיק, והריח הוא ריח ונילי וחזק, וכבר לפני כמה חודשים השתמשתי בה קצת וכבר אז כפית של תמצית הורגשה היטב. אז, אני מרוצה. הייתי אומרת "נראה מה יקרה בבלוג דיי הבא", אבל כולי תקווה שבדירתי החדשה שאין לי מושג עדיין איפה היא ואיך היא תראה, יהיה גם תנור, ותמצית הוניל הזאת תגמר עד אז